תגיות

, , , , , , , , , , , ,

היי שוב. ראיתם? חזרתי בקטנה, לרגל עשרת ימי תשובה.
כי חשוב לי להסביר את זה:

למה עדיין לא חזרתי בתשובה

'הידעתם?' חרדים ימתיקו סוד, 'כל היוצאים בשאלה – סופם לחזור בתשובה.'
כן, ברור. כי אנחנו קיני קוקייה שכאלה, ששברנו את כל הכלים ושרפנו כל גשר אפשרי ונקרענו ונשרטנו ואז זחלנו חזרה וזנבותינו בין רגלינו. בעלי עמוד שדרה עשוי ג'לטין טהור.

קודם כל, הבה נסגור פינה זו אחת ולתמיד: רוב היוצאים/ות בשאלה לא חוזרים בה, להפך. זכיתי להכיר הרבה יוצאים/ות בשאלה על שלל רבדי עזיבתם/ן. איני מכירה אישית אף לא נפש אחת שחזרה בה, ובמקרים הידועים לי לא היה מדובר ביוצאים "גמורים וטהורים" אלא יושבי גדרות.
מי שימשש בעדינות באריג החרדיוּת יבחין בנקל בהתפוררות, בפרימה מהמרכז החוצה – ולאו דווקא מהקצוות. אברכים צעירים, תלמידי ובוגרי ישיבות איכות, עלמות סמינר, אימהות ואבות ואף סבות – כל אלה ממוססים קירות, מסתכלים נכוחה, אומדים את מצב כור מחצבתם ואורזים מיטלטליהם. לעומתם, לשורות המגזר מצטופפים "ושבים" יחידים ומשפחות של חוזרים בתשובה, שהם נפש אחרת שאינה נטמעת היטב בחברה מחד, אך מאידך מגדילה סטטיסטית את אוכלוסייתה. אין זה המקום להתייחס ליחס הרווח של חרדים-מבית כלפי הרכש החדש, זה מן הידועות: אין מחתנים עורב עם זרזיר.

אז כן, נכון לומר כי סטטיסטית ישנם יותר חוזרים בתשובה מאשר יוצאים בשאלה, אך אין בקושי יוצאים-חוזרים.
ואם כבר סטטיסטיקה, להלן נתון מטעם עמותת יוצאים לשינוי הנהדרת:
בין 2007-2012, עזבו בממוצע כ-8% את התלם החרדי מדי שנה (פר שנתון), ובשנים האחרונות אף חל גידול במגמה עד כ-10%. כלומר, מדי שנה כ-1,300 איש ואישה מהגרים מהחברה החרדית אל החברה הכלל-ישראלית.*
והם לא חוזרים, חמודים. הם לא חוזרים.

*הנתונים באדיבות עמותת יוצאים לשינוי. לעיון נוסף:
היקף תופעת עזיבת העולם החרדי | סיכום הממצאים | מכתב רשמי מטעם הלמ"ס

 

למה אני לא חוזרת בתשובה

כי אין לי למה לחזור. כי טוב לי ובריא לי כאן ועכשיו.
כי זו הבחירה שלי ואני גאה בה.
כי כך אני רואה ורוצה את העתיד שלי.
כי אפשר לחזור רק עם תשובה אחת ולי יש המון תשובות ועוד יותר שאלות ואני לא רוצה להצטמצם.
כי אני נושמת.

לגבי הצמצום: איי נואו איי נואו, אוקיי?
בואו ותסבירו לי כמה עומק יש בחרדיוּת/בדתיוּת, אבל מה לעשות, אני אישה של אופקים; שואפת להתפרש, לא להעמיק. אף פעם לא התיימרתי לעומק. יכול להיות שזהו שורש אי-ההתאמה שלי. תנו לי אותן, את ערבות הנצח האינסופיות, את השמיים והאור והגלקסיות ורבבות אפסים. תנו לי אינסוף שאלות ואינסוף תשובות. הבו לי חלקיקים ושיירי מידע ואוויר. אל תכבלו אותי בשנות בריאה, בשחרית, מנחה, ערבית. כל שעה שיש, אני רוצה אותה. אל תכנסו לפרטי פרטים קטנוניים ולכמה כוסות יש להעביר את התה על מנת שאוכל לשתות ממנו ביום השביעי בשבוע.
אם יש אלוהים, אני רוצה אותו אדיר וגמיש כמו ∞.

הנה משהו שכתבתי מזמן:
בשיא האנוכיות, איני מעוניינת לרצות אחרים כאשר מדובר באמת הפנימית שלי. לא הורים, לא חברים ולא דורשי-טובתי באשר הם. מספיק זמן "בחרתי" – על פי עיקרון "הבחירה החופשית" הדתית – באורח חיים שלא התאים לי רק על מנת לרצות את האחר. לא בגלל שהאמנתי באל או בגלל שפחדתי מעתיד עלום לאחר מותי. אני אישה בוגרת (?) וזכאית לנסות לבחור כפי ראותי.
(בהמשך הופיע פירוט לגבי עד כמה שבת, טהרת המשפחה וכשרות לא רלוונטיות עבורי, אך זה יצא פוגעני מעט אז אחסוך מכם).

בשורה התחתונה איני חוזרת בתשובה בגלל שמצאתי קצה חוט של עצמי, והעצמי הזה אינו שייך לחברה החרדית או הדתית. מלכתחילה לא הייתי שייכת, ועכשיו נוח לי מאד להתחיל לתור לאורך החוט הזה שהוא אני.

 

האם אני חוזרת בתשובה

זה מוזר, נשאלתי זאת כמה פעמים בשנה האחרונה.
תנוח דעתכן: אני לא "מתחזקת" (עוד דיון פנימי שמחקתי) או חוזרת בתשובה. אני כן מתעניינת ושמחה לצפות באפשרויות הרבות לחוות את היהדות ולהיווכח שכבר לא פשוט לנכס אותה כתרבות או כסט ערכים בלעדיים לתת-מגזר אחד.
אני גם מבסוטה לגבי האופציות המעצימות-נשית הצומחות ביהדות הישראלית והגלובלית, ההיפך מהשקר הגס שקיים בחברה החרדית (לא מוחקת, מה תעשו לי).
שנים לאחר שעזבתי את מכורתי, אני מגלה עולם חדש ולומדת להתבונן בו ולהאזין. התבוננות: הנה משהו שלא עשיתי בעבר בתוך כל הריטואל והלחץ החברתי.

וחוץ מזה, כמה א/נשים זוכים/ות לתהליך המזכך הזה שבמהלכו ניתנת להם האפשרות לבחור בעצמם את אורח החיים שלהם, את הערכים והשאיפות שלהם, ללא שום ניווט מבית (וכמעט) אפס לחץ חברתי?
מתי מעט, בימינו. אני מרגישה ברת מזל עד מאד.
אבל – אני יודעת שהתהליך הזה סדק בי משהו, ואם אי פעם אנסה שוב לערוך דקונסטרוקציה שלמה לעצמי אסדק ללא היכר. מטבעי אינני אישה הפכפכה וטוב לי במים השקטים שבחרתי לעצמי.

אז זה הזמן להמשיך לפרוש כנפיים ולדאות. לא להתעמק, לא להתפתל, לא לחפש בתים שאינם שלי עוד. איי אם טו אולד פור דיס שיט.
אני מאחלת לכן ולכם אחלה דאייה.