תגיות

, , , , , , , , , , , , , ,

"הסצנה: אדם וחווה, שמסתובבים כבר זמן רב בשטח, ממתינים ליד שער החווה הפורחת והשלווה שלהם לבעל הבית, לאלוהים.  בכל ביקור קודם שלו, והיו מאות כאלה, כל מה שהיה להם לספר לו הוא שהכול נפלא ושהם אסירי תודה.

אולם הפעם, אדם וחוה דרוכים.  הם פוחדים, אבל גם גאים בעצמם.  יש משהו חדש שעליו הם מבקשים לדבר עם אלוהים.  האלוהים מופיע, בריא, חביב, מגודל ולבבי.  הוא שואל אם הכול לשביעות רצונם, וחושב שידוע לו המענה, כיוון שמה שברא עשוי בשלמות שרק הוא מסוגל לה.

אדם וחוה, מאוהבים יותר מאי פעם, אומרים לו שהכול לשביעות רצונם המלאה, אבל שיהיה אפילו יותר מוצלח אם הם יוכלו לדעת שזה עומד להסתיים מתי שהוא".
(רעידת זמן – קורט וונגוט מתאר סצנה מתוך מתושלח של ברנרד שואו)

לאור יציאתי מהארון האחרונה (מס' 142342057) בתור חרדית-לשעבר, נשאלתי כמה פעמים "איך זה להיות חרדית?" השואלים התעניינו לגבי מספר הנפשות במשפחתי, סיווג כיסוי ראשם, מקום מגוריהם, והאם אני מכירה את חצקל אופנהיימרשטיין מסטמפורד היל או שכנותיה. מיותר להסביר כי אין ליישם את חוק הדתיים השלובים על החברה החרדית (עקב כי הישיבישערס מכירים רק ישיבישערס, ובעצם, רק בתת-מחלקות: חברונערס מיודעים רק לחברונערס, קול-תויירניקס זוכרים בעיקר קול-תויירניקס, והחסידים יואילו לציין בשם רק את אלו שחלקו עמם את חלת הרֶבֶּה, האשכנזים לא מכירים בפרענקים, אלא אם כן הנ"ל השתאכנזו ולמדו ב'חברון', וכן הלאה), ובנוסף לאמנסיה הכללית בה אני לוקה מאז יציאתי בשאלה, אני מתקשה להיזכר בשמות, או לתאר בדיוק איך-זה-היה. אבל בכולופן, הנה ניסוי מהיר:


איך זה להיות חרדית
נהדר, בסה"כ. מארג החיים שלך נטווה משתי וערב של הלכה ומשפחה, מצב חיובי בהחלט מבחינת עיבוד הקן המשפחתי וסדר יום המאורגן לפי ערכיות נוחה יחסית. את מסודרת, עוד טרום הולדתך, בעיקר אם שפר עליך גורלך להצטוות למשפחה ליטאית חשובערית.

בעצם, קשה לי לענות על שאלה שכזו, מכיוון שמדובר בחוויה אישית. היאך יענה חילוני לשאלה דומה? בתור חרדית, יש להניח שהתשובה שלי תהיה יותר הומוגנית בהשוואה לחרדיות אחרות, אך תהיה שונה בהכרח מתחושתם של גברים חרדים, וחרדים/ות מתת-מגזרים שונים.

בתור חרדית מבית ליטאי, חיי היו שלמים, או גדושים. מלאים בחום, משפחתיות, תעסוקה (הכוונה לעיסוק מוטורי כלשהו, כגון בישול; אין מקום לבטלה בעולמה של האישה החרדית), רכילות נקייה, חברות, עדכוני גרדרובה לשמחות הקרובות, מבחנים בדינים או בתורה, "שמיעת" הצעות לשידוכים, מרתוני תהילים והשתתפות בארגוני חסד. ואת כל אלו עטפה גאוות יחידה עצומה, חודרת-כל, מסנוורת לחלוטין. לא חסרתי מאומה, ועל כן הקונפליקט.

חוט השני הנשזר לאורך חייה של האישה החרדית, בחירותיה תלויות עליו מראש ככביסה מתנפנפת, מתווה את הווייתה וחוסך ממנה התעסקות בהכרעות. מכיוון שחיי אורגנו מלכתחילה, על סך פרטיהם הטפלים והקריטיים, הייתי אמורה להתייחס למצב כאל שייט במורד המסדרון, או כמאמר רבותינו, להתקין עצמי בפרוזדור טרם הגיעי לטרקלין, דהיינו עולם הבא. האם נכשלתי? שמא אני חסרת מעוף, אך אין דבר בעולם הזה שהעיד בפני על עולם הבא, ובתור יחידה מינורית בסְכֶמָה החרדית, הרגשתי חסרת אונים, נטולת רצון, חפה מאישיות. ההרגשה החריפה עם כניסתי לשוק השידוכים, מכיוון שחששתי מאיבוד שליטה על גופי.

תגובה שכזו אינה אמורה להפציע. אישה יראת-שמיים אמורה לחבק את עתידה הידוע-מראש ולהכילו בכבוד. היא אמורה לזכור שעתידם של מחללי-הקודש ידוע מראש, וסך חלקיו שווים לסיפוק יצרים ועולם-הבא שלא ניתן להבחין בו בעין בלתי מזוינת. היא אמורה לחיות על פי הספר. ישנן נשים שאינן מסוגלות לחיות לפי תכתיב מסוים, ומעדיפות ספרות אחרת.


איך זה לצאת בשאלה
אז כאן אני יוצאת בשאלה, ואין לי תיאור מדיוק יותר להרגשתי דאז מעבר לדימוי הסלַפּסְטִיק הבא: ערבוביית רגשות/מצבים כגון בדידות, קונפליקט, חרדה, הקלה, זעם, אובדן תמימות, אושר, קושי בהתמצאות, סכסוכים משפחתיים, התפקחות, התעוורות, משבר אמוני, גחמה, שנאה רב-כיוונית ועוד, כל אלו מתגבשים למעין גוּלה קטנה בגרון.
לפתע הקבס עולה, ואת מקיאה לא גולה אחת, אלא אלפי כדוריות זעירות, המוטחות לכל עבר. את מנסה לפסוע הלאה, והקרקע מחליקה תחתייך. את מנסה לאחוז באוויר, והגולות מתגלגלות תחתייך, ואת מתהפכת, נעמדת, קורסת, וחוזר חלילה. אך כבר אינך מכילה את הגולות הארסיות. לפעמים תפלטי עוד כדורון קטן, עין-חתול מרהיבה, וירווח לך, אך עליה עוד תחליקי.
בסופו של דבר תתחילי לזהות את הריצוף. אולי תזחלי על ארבע, או תטאטאי את הגולות. שפתייך יהיו קפוצות מתמיד, רגשותייך יקבלו דימויים קשים שלא תיארת לעצמך שאי פעם יעברו על דל שפתייך או פסע מחשבתך: את מרגישה כמו זונה. את מרגישה חרא. את רוצה שאמא שלך תמות. את הורמונאלית בטירוף, ואת בוכה וצוחקת ביחס של 4:1 לפחות. את חשה בדיוק כמו שאנשים "שהתקלקלו" אמורים להרגיש: שבר כלי.

שוב, מדובר בחוויה אישית, והיא לא היתה כה קיצונית – פתאום קלטתי איזה רושם מבהיל מצטייר מהתיאור לעיל – ונפרסה לאורך כמה שנים. תהליך עזיבת העולם החרדי יכול לכלול מחיקת חלק נכבד מהכונן הקשיח, מלוח האם, גזירת וגריסת סגמנטים יומיומיים והסתגלות לאורח חיים שונה. במקרים אחרים, כמו שלי, מדובר גם באיבוד אהובים, ובחוסר בית. ואצל אחרים, מדובר בעיקר במיקוד חיובי ובשינוי פרדיגמה קל.

על כל פנים, יש לזכור שמדובר במצב ארעי, בתהליך מוקצב בזמן. בשלב כלשהו המאמין-לשעבר כבר אינו בגדר 'יוצא' או 'חוזר בשאלה'.
אגב, שמעתי שמחקרים לא אמפיריים בעליל גילו שרוב העוזבים את ההווי החרדי חוזרים על ארבע. אז זהו, שלא.


איך זה להיות חילונית
יום אחד השגרה קמה בבוקר, ראתה שמישהו שוב החזיר קרטון חלב ריק למקרר, ושכחה שפעם היא לא פסעה כחצי אמה ללא נטילת ידיה.
להיות חילונית זה בדיוק כמו להיות חרדית, מלבד העובדה שאת אדונית לעצמך. או כך נדמה לך…<צחוק רבני מרושע>

אם בעולם החרדי קיימת גאוות יחידה, בתור חילונית אני חווה גאוות יחידה על משקל גוף ראשון יחיד. כחילונית, לא הפכתי או קיצצתי את סולם ערכי, אלא הסטתי אותו כפי ראותי. להיות חילונית פירושו בחירה מלאה, ושלווה עמוקה שלא מצאתי בעולם החרדי. יכול להיות שזה מה שחסַר לי שם, ולפעמים קשה לי להבין למה מנעו זאת ממני, ולמה נמנעתי בעצמי. אזי אני מנסה להזכיר לעצמי כיצד החינוך החרדי מתווה הגיון פנימי מסוים, ומקנה כלים ספציפיים לאורח חיים מוגדר ביסודיות. שבעצם, לא יכולתי לבחור אחרת, עד שבחרתי (וגם – מה עושה אותי לחילונית). כעת, כשכבר אינני חניכה בבית הספר לנימוסים והליכות בראשות הרב אלישיב, אני יכולה לנשום עמוק, לשחרר צחוק רועם, ולהחיות את אישיותי.
להיות חילונית זה ההווה, העבר חלף ואין, העתיד – עתיד עדיין.


פינת בישול
עבר זמן מאז כתבתי כאן לאחרונה, מסיבות שונות. רציתי לספר לכם על משבר אמוני קל שעברתי (ניתן לקרוא כאן), והתכוונתי לכתוב על מחאות, לפידים, קוזאקים נגזלים, פוגרומים, טיטולים, בלונים צהובים, בָּאבּות שחוטים, וגם על לייבּי קלצקי וכל מיני מנגנונים חינוכיים שיורים לעצמם ברגל, וגם על הספר של פוריה גל-גץ, 'הדתל"שים', אבל לא קראתי אותו. ובא לי לכתוב פעם בנושא יותר פיקנטי, כמו מתכון לגפילטע-שרימפס, אבל אני גרועה במטבח, ובפרט בכימות מרכיבים, כך שאתם מוזמנים לאלתר לבד, ולהסתפק ברשימת לינקים העוסקים באיכות חיים ופלפלוני שיפקה:

האם יש לכם לינק מסויים שתרצו שאפשקוול כאן בפומבי? אתם מוזמנים להגיב למטה, או לשלוח לי מייל ל:benedictruth@gmail.com