תגיות

, , , , , , , , , , , , , , , ,

השער חורק באוויר הבוקר, ורחבת הסמינר דוממת. אני פוסעת לאורכה, שקועה כרגיל בשרעפיי ומרחפת כאחרונת האסטרונאוטים, מתעלמת מסורגי הברזל ותעמולת הקודש על קיר המודעות המטולא. אין נפש חיה; דלתות הבניין פעורות לרווחה, ורק הִמהוּם שורות פלורוסנט מרצדות מפיג את השקט.

ולפתע, בעוברי תחת ציור הקיר הגרנדיוזי (שבמרכזו נר והילתו מוגזמת, מעוצבת כאמרת הכנף הרשמית: "כל עוד הנר דולק…"), פורצות חברותיי לכיתה מעבר לעיקול המסדרון, גולשות בגרם המדרגות, בקולות שירה וצהלה: "עוד ישמע בהרי יהודה, ובחוצות ירושלים!" ונושאות אותי על כפן, גוררות אותי למעגל המתרחב ומתעצם אך נותר בין כתלי הסמינר, דוהרות סביבי בשמחת-אמת (המאורסות) ובקנאה קלה (הרווקות), ומריעות קולן בזעקות "סימן-סימן-טוב, ומזל-מזל-טוב!" ואני נסחפת עימן, פעמיי בנעלי העדינות טופפות על הריצוף השחום מזוֹקן, מנסה להיזכר עם מי בדיוק התארסתי.

אינני מצליחה להעלות במחשבתי, וכל שכן על דל שפתי, מיהו בחיר לבי. שועטת במעגלים, משכלת רגלי ובועטת קדימה בצעדי ריקוד מכאניים, מתוסכלת מכך שאיני זוכרת את שמו של ארוסי, או את זיו פניו, ואף לא את דוגמת עניבתו בווארט. גם הווארט נשכח מזכרוני! חברותיי גועשות סביבי, מתערבלות בתרועה, וכינורות רפאים מנגנים סטקטו מטורף, קלרינט נסתר מסלסל בפראות, ואני מאבדת אחיזה בכפות הידיים הלחות, מתמוטטת במורד המדרגות ומתעוררת.

סיוט זה חזר על עצמו כמה פעמים, כנראה הגרסא החרדית לחלום העירום. הוא משקף בבהירות את פחדי דאז: חתונה, התחייבות נצחית, איבוד בחירה עצמית, דיסוננס חברתי, חוסר מודעות מובנה, ואובדן שיווי משקל. החתן החסר שהעיב על חיי אמור היה להציל אותי, לפי כל היועצים הפנים-חרדיים והרבנים עימם התייעצתי. אבל במבט לאחור, הוא היה עורק עיקרי לשורש הבעיה.

הגיל הנעלם במגזר החרדי
השבוע התקיים מושב מעניין בפורום קיסריה, בנושא "הגיל הנשכח במגזר החרדי: על השתלבותם של צעירים בגילאי 18-22 בכלכלה, בחינוך ובחברה בישראל" (מרתק, כנסו כנסו).

זכיתי להאזין לאחת מישיבות ההכנה לקראת מושב זה, ובעקבותיה שקלתי להגיש הצעת חוק חוצה מגזרים, מעומק ליבי הזעיר: איסור חיתון לפני גיל 25 (במגבלות וההסתייגויות המתבקשות), התשע"א – 2011. וזאת מפני שאיני מכירה אדם אחד טרום גיל 25 (שלא לומר 30, אבל זה כבר pushing it) שיודע מה הוא רוצה מעצמו. ובתור חרדי/ת צעיר/ה, ברגע שהתחתנת נסתם עליך הגולל: תוך פחות משנה הזוג הופך להורים, המחויבויות גוברות מדי יום, וההשלכות עימן במידה ומי מבני הזוג שואף לשנות את אורח חייו.

וכהערה צדדית: אינני סגורה על כך שלבוא בברית הנישואים מתוך לחץ חברתי או משפחתי או דתי נחשב כתוצאה של בחירה חופשית. וחוץ מזה אני נגד אירועים ואין לי פנקס צ'קים.

מה הייתי עושה לו היו לי כבר ילדים ובעל חסוד-מבט, ושכנות דעתניות וחשבון בהקפה במכולת? האם הייתי מתהפכת בקברי היומיומי, חיה חיי שקר וכעס ודיכאון? הרי זו אינה דרכי, וזאת איננה אמונתי. איך הייתי מגיבה, לו הייתי כלואה תחת סורגי תקנון הצניעות והבורות, מסתירה ביד אחת ומושכת ילדי שאולה באחרת? האם הייתי מצליחה להסתגל ולהסתכל על המצב מזווית בריאה יותר?

מניסיוני הקצר, זה לא נהיה קל יותר. התעקשויות על לבוש וספרי קריאה התפתחו למריבות על אקדמיה לפי בחירתי, שתפחו למאבק נגד ממסד הנישואין. לו התחתנתי, נהיר לי שהייתי קורסת תחת עצומות הדת ואלוהים מחופה-העיניים החרות על דגלה, כמין אלת צדק עילגת. אבל למה התעקשו רבותי ושוחרי שלומי (בהן צדקם ותומתם) להשיא אותי?

* * *

"אני לא בטוחה שאני אוהבת אותו. אנחנו מתחתנים באלול בע"ה, וההכנות לקראת סיום. ויש לי כל כך הרבה חששות, ואני מרגישה לא בסדר, כאילו אין לי חוט שדרה והאמונה שלי לא חזקה מספיק. אני יודעת שזה מה שנכון לעשות, אבל אני לא בטוחה שאני אוהבת אותו."

הודעה שקיבלתי, ולא הגבתי. אין לי מה לומר לה על מנת לרצותה. אל תעשי שטויות, יפתי.

בעצם, לו היה באפשרותי, הייתי שולחת לה פרוטוקול התייעצות רבנית מלפני עשור בערך. הנוכחים, בדלת פתוחה כמובן: רב ליטאי נחשב, אשתו המהדסת ובאה בין הסלון/ספריה והמטבח, ואנוכי, כסוסת ציפרניים.

אני: [בהמשך לדיון פתלתול] אבל, אני מרגישה שאני לא [מה המילה, לכל הרוחות?] בשלה? [ומיד סועדת את ליבי על כבדי]

כבודו שליט"א: חשוב ביותר, חשוב ביותר [שרעפים].

אשתו שתח': מה פירושה של בשלוּת? התלבטות כזו מקורה אינה טהור, את צריכה לעשות חשבון נפש, אבל לא לשים את עצמך במרכז, את לא כדור הארץ. יש עוד הרבה אנשים וגורמים מסביב שצריך להתחשב בהם.

אני: אבל אני אהיה הכלה.

רעבעצין: אבל את בורג אחד במערכת נפלאה. את מעבירת המסורת! [נופפת תרווד] כמה כבוד! כמה גאווה!

אני: אבל אם אינני מרגישה בוגרת ומוכנה דיי להעביר את המסורת?

הרה"ג: הרבה פונים בשַאיְילֵה שכזה, [בניגון מתפלמס:] איך הם יכולים למסור תורה מסיני, והם אינם מרגישים מוכנים וטהורים למוסרה? [סוף ניגון] וראינו מקרים רבים בהם הזוג הצעיר התחזק יחד, כמו שכתוב, "פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם": מכינים את הלב לקבל על עצמינו עול מלכות שמיים, ורבש"ע ישכין שלום.

הקטנה: אז בעצם כבודו ממליץ להתחתן? אפילו שיש בי ספיקות?

כבודה תליט"א: זאת לא המלצה, זאת מצווה! מובטח לך שתראי שלווה בליבך, הקב"ה דואג לך. האהבה שתפרח ביניכם תחזק אתכם רוחנית! [כאן מקומה של אנקדוטה סמי-רכילותית שפרחה מזכרוני]

וחוזר חלילה. בהמשך הפציע הרב עם ווארט מרתק על סוגי הבחירה של אדם וחווה (בחירה שכלית מול בחירה חופשית), על מעמדה של אישה, ועוד כמה שמיטות אצל הר סיני.

(חדי וקהי ההבחנה יקלטו מיד שמדובר בדיון מפוברק. אבל אכן זהו תמצית דבריהם של רב ורעייתו עימם התייעצתי, וכן, המליצו לי לא לחשוב עצמי כגלובוס סביבו חג גוף שמימי).

* * *

 

עקב כך, הטיפ היומי מבית מדרשי הזעיר, עטור נורות חג-מולד צבעוניות:

באם הנכם מתלבטים באחד מהנושאים הבאים או גרורותיהם: דת / אמונה / אלוהים / מיניות / עצמאות / אהבה / הורות – אל תתחתנו. דחו את פניותיהן של השדכנית והיענטע, שוחחו עם מוריכם ורבכם בפתיחות, והתייעצו גם עם גורמים מקצועיים. אבל אל תפעלו בנמהרות. זה יכול לעלות בילדיכם.

* * *

ולבסוף (אוף, זה היה ארוך) – פניה נרגשת!
קרן עמ"ר המעניקה הלוואות ללא ריבית ליוצאים בשאלה מזמינה אתכם לתרום ולזכות במצווה משולשת. כל סכום שיתרם עד סוף החודש למניינם (יוני, יא עכו"מים) יושלש על ידי תורם אלמוני. חושו והזדרזו! ותבואו על הברכה! לפרטים נוספים, ראו כאן.