תגיות

, , , , , , , , , , , , ,

על מה המהומה, בכלל?
דובר בנו במֵדיות השונות, הועלנו לשידור ולתודעה ולספרות היפה, מעונים ושוחרי-חופש: חרדים-לשעבר/יוצאים בשאלה.  ועדיין, אין איש מבין.  קראתי כתבים של יוצאים בשאלה עכשוויים ומהמאות הקודמות, (במיוחד התחברתי לרשימות הבהירות של שלום עליכם, לכנות הדאובה שבהומור), ולפתע, גם אני איני קולטת.  כעת, במרחק נגיעה מעָבָר עצוב ומחניק, אני מגלה קושי בהבנת הכאב והנמנעות.  אמת, ניתוק הקשר עם ההורים והבדידות המפשירה עדיין צורבים, אבל הרגש חלול, ובסקירה מהירה של העבר – שחולף על פני בשכרון חושים של  עימות על גרביים ואקדמיה – אני לא רואה על מה המהומה.

הייתה מהומה?
במפלט השקט שלי, בדעה צלולה, מקסימום רעש לבן, איני רוצה להיזכר בזעם ובעלבון, ובסכנה המוחשית שבחתונה לגבר לא-לי, ובאיבוד כל צלם אנוש ועצמאות.  מכאן רואים דמויות עמומות, שטוב להם בדרכם, במשפחתיות החמימה והעוגן הרוחני.  מכאן מדובר בנערה מפונקת שהתעקשה על כפתורים ותואר בכלכלה.  מהחזית נותרו כדורי-אבק של ביקורת עצמית, ואלוהים שכבר לא רלוונטי, לא מאז שהעזתי להכריז לעצמי שהתורה נכתבה בידי אדם.
בשקט שכאן, אני לא רוצה להזדעזע.  אין לי כוח לויכוחים תיאולוגיים, למאבקי חירות ופמיניזם, לביטוי עצמי.  הג'ינס שלי הוא כמו של כולם.  דרוש חוף ים שקט לגיבורת-מלחמה לפי עצמה, אולי.  כמעט עשור לאחר היציאה, לאחר 'קליק' המתג בשבת וקריעת נייר הטואלט, נשגבה מבינתי הסערה.

הפגנת שאבעס זו מהומה
התזכורות לא באות בצרורות, אלא מטפטפות בכאב: מוות של חברה, חתכים על זרועה של אחותי, והעובדה שתהליך השלמת הבגרויות פינצ'ר את נשמתי בדרך לעצמאות.  גירושין של חברה נוספת והסטיגמה שצמחה על מצחה, מסמאת את עיני ילדיה.  התאבדות של מכר משפחתי.  מכה בי ההכרה שאני ברת מזל, שכבר אין לי מושג כמה קרובה הייתי לאיבוד עצמי.

זרם התודעה אף הוא מהומה
את דרמטית מדי, אני אומרת לעצמי.  אלו מקרים בודדים, קיימים בכל חברה.
אבל בחברות אחרות לא שוללים את אישיותך.
אבל את פשוט התעקשת להיות שונה.
אני לא רציתי להיות אמא בת עשרים!
אבל מכאן ועד לביטול עצמי?
כן, אני לא יכולתי לנשום.  את זוכרת.  הריאות התבצקו מרוב זעם ופחד.  ובסך הכל רציתי לעשות בגרויות, ולא להרות מיד, ולהירשם לאוניברסיטה, ולחיות ללא ליווי צמוד של בלנית שבוחנת את אבריי.

לא נמאס לך לנהל פולמוסים פנימיים?
עם מי בדיוק אתווכח?  הרי אמא לא מדברת איתי.

פחד גבהים הבל הבלים