תגיות

, , , , , , , , , , , , , ,

Alternatives

For English, please scroll below

לפני הכל, ולא בתור הקדמה, חשוב לי להדגיש כי לא גדלתי בבית חרדי נורמטיבי. אך מכאן ולהסקה כי איני מהווה דוגמה רלוונטית לחרדית, או חרדית-לשעבר, הדרך ארוכה. וזאת מפני כי:

א. רבים הבתים, או בתי-האבות החרדים, שאינם נורמטיביים. או ליתר דיוק, בעשור האחרון פחות ופחות משפחות חרדיות הינן בעלות הומוגניה השקפתית מלאה. יותר גברים פונים לשוק העבודה, יותר נשים לומדות באקדמיה, שאלות נשאלות בקול רם יותר (לדוגמה: אמצעי מניעה או טיפולי פוריות – טאבו לשעבר – כעת אינם נושאים שעיקרם בושה).

ב. גם לולי התהפוכות שעברה משפחתי, אני לכשעצמי הייתי עוברת את תהליך הניתוק החברתי בכל מקרה, וזאת מתוך הכרה באופיי ובמוטיבציה הטבעית, ופחדים שהושרשו בי, כמו בנות אחרות, אשר לא השכלתי להתמודד עימם, ללא קשר לתנאיי גידולי.

לעומת זאת, התמזל מזלי ויצא לי להכיר בקשת החרדית הגלובאלית, בקהילות קטנות וגדולות, ובאפשרותי לערוך השוואות בין מצב החרדים בארץ ובחו"ל.

ונקודה אחרונה, אשר כן יכולה להיקרא כהקדמה:

אינני אנטי-חרדית, או אנטי-מגמתית, אנטי-דתית, ואף לא אתיאיסטית, אבל אני פגועה. וכועסת – לא שוטמת – אלא זועמת על ההזנחה, על הרעב האינטלקטואלי ובעיקר רגשי, על ההתעלמות הרועמת והאטימות שחוויתי באופן אישי. ברור לי שיתכן מאד שהייתי עכשיו אם מאושרת לשלושה, בעלת מזנון מבהיק שבמרכזו מין מתקן מתוחכם לגביע הקידוש אשר צינורותיו נמזגים לעשרה כוסיות מוכספות, וספריית-קודש מרשימה, ופלטת שבת.

אך לא: אני נערה זעירה בדירת סטודנטים, מתפתלת בדרכי לתואר, רוחשת תהיות ומענות, ומאושרת לרוב. אני חופשייה, כי זהו אופיי (אף כי ניתן לטעון כי אני נתונה בכבלי יצרי). ומכיוון שההקבלה היא קצת כאוטית, חשוב לי לשתף אנשים נוספים בדיון פנימי זה.

Firstly, and this will not serve as an introduction, it is imperative to clarify that I was not brought up in a standard Haredi home.  :However, I can still represent an ultra-Orthodox, or an ex-Orthodox girl, due to the following

For one, there are many Haredi homesteads which are not normative.  ).To be precise, a slight transformation (it cannot be entitled 'revolution') occurred during the past decade, and there is less of a conceptual homogeny among members of the ultra-Orthodox community: more men seek to be employed instead of studying Torah, women tend to escalate academically, and issues are voiced more cogently (for example, taboos such as fertility treatments and contraceptives are now discussed in less restricted forums)

.Secondly, regardless of the disarray that is my family history, I would have exited the community in any event, given my motivation and inability to secede my fears, unlike many other young Orthodox women.

On the other hand, I was fortunate enough to witness the ultra-Orthodox spectrum en large, and observed many communities of varying sizes, and can thus compare and contrast

:Finally, and this may serve as an introductory note

I am not anti-religious, or anti-Haredi, and not even an atheist.  But I am hurt and angry – not hateful.  The neglect, the intellectual and emotional hunger, and the imperviousness – these personal experiences infuriate me.  Clearly, I could've been a delighted mother of three, dusting a remarkable Talmudic library and outclassing my friends with my Challa-baking skills, but I happen to be just a small student in a wild world.  .And therefore, I have the need to share my journey with others